פש"ר בר 50996-05-18 וכן 50982-05-18 נ' כונס הנכסים הרשמי מיום 29.12.19
בפס"ד זה עסקנו בזוג יחידים אשר היו בעלים של חברה בע"מ, אשר עסקה ביצוא ויבוא של מוצרים לייצור נייר. החברה ערכה עסקאות בהיקפים גדולים של כמיליוני שקלים והצליחה להשיג רווחים יפים משך מספר שנים. לאחר מספר שנים החברה קרסה עקב ירידת מחירים והפסד מספר לקוחות גדולים. עם השנים הזוג חלה במספר מחלות. לכל אחד מהיחידים אושרו 100% נכות לצמיתה מהמוסד לביטוח לאומי וכן אי כושר עבודה. אף 2 מתוך 4 ילדיהם הקטינים הוכרו כנכים מהמוסד לביטוח לאומי. הלקוחות הוצגו ע"י עו"ד אחר והגיעו אלי סמוך לפני מועד הדיון בחשש נורא כי המנהל המיוחד הגיש דוח שלילי וקבע כי עליהם לעמוד בתוכנית פרעון של כ- 180,000 ₪. לאחר בדיקת המסמכים, הבקשות, התגובות, הבטחתי ללקוחות כי אעשה הכל על מנת להקטין את תוכנית הפרעון למינימום וראשית אדרוש הפטר לאלתר. לציין כי חובותיהם של הזוג הגיע לסך של 2,000,000 ₪.
למרות שהמנהל המיוחד והכנ"ר התנגד לבקשתי בדיון, הצלחתי לשכנע את השופטת בצדקת הזוג, הואלי והם מתפרסנים אך ורק מקצבאות המוסד לביטוח לאומי.
בהתאם לבקשתי, נעתר בית המשפט לבקשתי ליתן לזוג צו הפטר לאלתר על כל הסכום ללא תוספת כלל.
בפס"ד נכתב כי "יש לשקול את התועלת לנושים אל מול היכולת של החייבים לחיות בכבוד לתת טיפול הולם לקטינות…. המשמעות של תוכנית פירעון בסכום מינימלי לא יניב תועלת מרובה לנושים".
בדיעבד ולאחר מספר חודשים ניתן פס"ד בעליון הקובע כי חייב אשר מתפרנס אך ורק מקצבאות המוסד לביטוח לאומי, יקבל צו להפטר לאלתר.
ראה את פס"ד הסרוק מיום 29.12.19
